עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
עדכון לפני השינה
12/01/2020 02:30
JustMe
אז הסופש לא היה קל מהרבה הרבה בחינות.
מה שקרה זה שאני בימים האחרונים כמו שכתבתי גם נורא התלבטתי אם לכתוב לאקסית לגבי לשבת ולדבר קצת על מה שהיה, ובעיקרון תמיד אפשר לתאר את זה ככה יפה אבל בתכלס אני הייתי רוצה לראות אם יש לאן להתקדם משם.
ככה כמה ימים אני מתלבט אם עצמי, בלי קשר לזה פרסמתי סטורי באינסטגרם והיא הגיבה לו. התחלנו לדבר, בערך יומיים שאנחנו מחליפים הודעות והחלטתי לשאול אותה. כתבתי את המגילה הזאת, וקיבלתי ממנה את התשובה שלה, שהיא התחילה להתאושש מהתקופה שהייתה לה ובעיקרון טוב לה לבד. כתבתי לה תודה על הכנות, ואני צריך לחשוב עם עצמי אם אני רוצה לעשות את השיחה הזאת בידיעה שהיא כרגע לא רוצה להיכנס שוב למערכת היחסים הזו..
הורדתי ממני משהו, השאלה הזאת שרציתי לשאול אותה כבר כמה ימים, זה כן הוקל עלי ששאלתי ואני כבר לא מתבלט, אבל הכאב שבא אחר כך פשוט החליף את זה.
אם בימים האחרונים הצלחתי קצת להשתחרר מהמועקה שהייתה לי בנוגע אליה, למרות שעדיין חשבתי עליה, אז ביום שישי פשוט הכל חזר, כאילו חזרתי חודשיים אחרונה.
תוסיפו לזה שהמשמרת שלי ביום שישי נגמרה בצורה לא טובה כי פעלתי קצת בלי לחשוב, שישי בערב נכנסתי למיטה ופשוט בכיתי במשך שעה.
הכל, הגעגועים והתחושות וההרגשה של הפספוס ושוב הגעגועים, הכל צף. היום הזה הרגיש יותר מדי, יותר ממה שיכלתי להכיל.
כל כך הרבה דברים קורים כרגע בפעם הראשונה, ואני מרגיש שאני פשוט לא יודע איך להתמודד איתם,
והרגשתי שנמאס לי לחשוב, נמאס לי לבחור ולהחליט מה יכול להיות טוב ומה יכול להזיק, נמאס לי לחשוב איך אני מתמודד, והאם זה טוב או לא...כאילו הגעתי למצב שאני לא יודע מה לעשות, ואני צריך לעשות ריסטרט למערכת, ואפילו את זה אני לא יודע איך לעשות.
לא נפרדו ממני בחיים לפניה, אני באמת לא יודע איך להתמודד עם זה...אני לא יודע מה לעשות בסיטואציה שאני רוצה אותה, אבל היא לא...אני רגיל להלחם, או לזרוק את זה אם לא אכפת לי מספיק, אבל העברתי איתה שנה ביחד, אני מוצף בגעגועים, מוצף בחרטה, מוצף בהכל, נפרדנו ממני בפאקינג ווטסאפ, לא קיבלתי שיחה אחרונה, נשארתי עם מלא דברים בבית שאני זורק לאט לאט ונשארתי עם מלא דברים בפלאפון שאני מוחק לאט לאט, אני פשוט לא יודע איך להתמודד עם זה, חוץ מלכאוב את זה ולבכות מלא.
היום בשבת הצלחתי איכשהו קצת להבין דברים, להבין שהשלב הבא זה לעצב את עצמי מחדש, כי כנראה הגדרתי את עצמי בעזרתה, ועכשיו כשהיא לא פה נשארתי עם משהו שלא ברור לי...ובעיקר משהו לא שלם.
אז בתהליך מסויים אני צריך להפוך את עצמי שוב לשלם, שלם עם עצמי גם כשאני לא במערכת יחסים. אני לא יודע איך לעשות את זה, אני מחכה לרגע שאני אחיה את היום שלי ולא אחכה שמשהו יקרה או שמישהי תבוא להציל אותי או לרגש אותי, ואני מבין שזה תהליך, אני מבין שהיא סגרה את הפינה הזאת במשך שנה וכשהיא הלכה נשאר שם חור, אני צריך עכשיו בכוחות עצמי למלא את החור הזה.
אני צריך לראות מה אני אוהב, מה ממלא אותי, מה מספק אותי, איך אני לא מחפש אחרים שיביאו לי את הסיפוק הזה, ואיך מספיק טוב לי עם עצמי.
אני נורא מפחד להיות תקוע בה, לא להשתחרר ממנה...כרגע כשכל הרגשות צפים זה מאוד קשה לתת לעצמי סיבות להתקדם, אני מקווה שלאט לאט עם הזמן אני כן אחזור לראות את הדברים הפחות טובים שהיו בקשר, שיתנו לי סיבה להשתחרר.
כי באמת כרגע אני לא יודע איך לשחרר, אני לא יודע איך לשחרר משהו שרציתי רק בגלל שהוא לא תלוי בי. אני עדיין לא רואה מספיק סיבות להרפות מזה, וזה אחד הדברים שהכי מקשים עלי כרגע...אני מניח שעם הזמן הדבר הזה יגיע, אני כן אראה למה להתקדם, כן אראה שהיו דברים לא טובים, כן אראה שמגיע לי יותר, בתקווה שזה יקרה בלי שאהיה תלוי במישהי חדשה, וההבנה הזאת תבוא מבפנים, ממני, כדי שאוכל להתקדם הלאה.

0 תגובות
קצת מהימים האחרונים
07/01/2020 00:02
JustMe
היום הייתי בירושלים עם חברים, יום כיף כזה
אכלנו מלא, שתינו, טיילנו
היה מעולה, לא הייתי בירושלים לדעתי מ-2013, השוק מגניב בטירוף ובכללי אווירה אחרת, ממש נהניתי.
מחר בעיקרון אני מתחיל את המשמרות של השבוע, שזה נחמד שהיה לי ראשון-שני חופש.
אני צריך לחזור לשבת על הקורס באינטרנט שאני לוקח, ממש הזנחתי את זה בשבועיים האחרונים,
בכלל, סבא שלי במשך שבוע היה בבית חולים בגלל בדיקות שהיו לו והוא היה בהשגחה והכל, לא משהו רציני כנראה אבל עדיין הייתה צריכה להיות השגחה, אז כל השבוע הזה ישנתי אצל סבתא שלי בבית, אז בשבוע הזה בכלל לא הייתה אופציה ללמוד...אז לגיטימי שקצת הוזנח, צריך לחזור להשקיע בזה אבל.
סבא כבר חזר הביתה והכל בסדר שזה הכי חשוב...
אני ואבא סגרנו סוף סוף כרטיסים לרומא :) לא זוכר אפילו אם רשמתי את זה פה, נשאר רק לסגור מלון וכל מיני כרטיסים למוזיאונים ואתרים מראש. מחכה לזה ממש.

לא יודע כמה אני מת על זה, אבל הורדתי קיופיד, אמרתי ניתן נסיון לאחת האפליקציות האלה. אני מצד אחד לא חושב שאני צריך לרוץ לזוגיות חדשה, מצד שני לא יזיק לי להכיר, אפילו סתם לשיחה או להיפגש ולא למשהו רציני מדי. אז להחליק ימינה ושמאלה זה נחמד בינתיים, אולי גם יצא מזה משהו :)
בעיקרון לפני כמה ימים בעבודה הורדתי עוקב באינסטגרם מהאקסית. עכשיו אני יודע, זה נשמע נורא מילניאל ולא רלוונטי, אבל זאת הייתה החלטה דיי קשה. גם המחשבה של איך זה יראה בעיניים שלה, אחר כך ההבנה שזה כבר לא משנה איך זה יראה בעיניים שלה חחח ובכללי, לראות דברים שהיא מפרסמת אחרי יציאות שלי או סתם כשאני יושב בבית היה כואב לי כל פעם מחדש, השלב הבא באמת היה לראות איך היא חוגגת את השנה החדשה ומי הבחור הבא שהיא יוצאת איתו, ו-וואלה, לא מתאים לי. כואב לי לראות את זה ואיך סיבה שאני לא אעלים לעצמי את זה מהעיניים. אז עשיתי את זה, וזה כואב אבל אני שלם עם זה.
לצערי אני לא מפסיק לחלום עליה ככ, מקווה שזה בתהליכים של להיגמר. כנראה שחלק מזה נובע מזה שאני חושב עליה המון וחלק מסויים מהיום עובר במחשבות או שיחות/ויכוחים דמיוניים שלי בראש, אני מתאר לעצמי שזה חלק מהתהליך הזה של הפרידה, ומצד שני גם עברו כבר חודשיים, וזה כן צריך להיעלם לו לאט לאט.
אני עדיין בהתלבטויות עם עצמי. אני עדיין משכנע את עצמי שמגיע לי יותר ושההתנהגות שלה הייתה לא רגישה ופוגעת, ומנגד עדיין לפעמים חושב על ליצור איתה קשר ולשאול על מה שהיה, לדבר על מה שהיה...כנראה שהרבה נשאר פתוח, במיוחד אני מניח כי הפרידה נעשתה בווטסאפ, לא מבחירתי אם שאלתם...
בכל מקרה עושה רושם שלי עדיין יש דברים שצריכים לשקוע ודברים שצריכים התמודדות, שזה בסדר לגמרי...בינתיים אני חושב שאני מצליח לתעל את התסכול ואת הרגשות למקומות טובים, לעבודה ולצאת עם חברים ולטייל, והדבר שאני גאה בו זה שאני מלמד את עצמי לנגן באורגן ובדרך לקנות גם פסנתר חשמלי, שזה חלום שלי ודיי מטורף בעיניי שהרגשות והקושי יוצאים לכיוון הזה ומעודדים אותי ליצור וללמוד.
עד פה להיום, לילה טוב ♥
0 תגובות
אני צריך להוסיף עיצוב לבלוג המכוער הזה
23/12/2019 22:51
JustMe
מתישהו אזכור באמת לעצב כאן שיראה יותר נורמלי
האמת שאין לי המון המון מה לכתוב, אבל רשמתי לעצמי שאעדכן אז הנה
היום בעבודה הרגיש לי טיפונת ארוך, יש קצת דברים שמתחילים להעיק עלי שם, כמו היחס של המנהלים, אבל בעיקרון המקום והמיקום דיי שווים את זה, גם כרגע יש לי באמת את החופש ללמוד את הקורסים שאני רוצה בבית, וללמוד נהיגה, כי בכל זאת משרה חלקית.

לאחי יש היום יום הולדת וממש תכננתי אחרי העבודה לקפוץ לקנות לו משהו, וההורים שלי כתבו לי במהלך המשמרת שהם קנו לו משהו ואין צורך שאני אקנה, ואיכשהו בסוף המשמרת התקשרתי והם באמת אמרו לי לחזור הביתה ושאין צורך, ועכשיו שאני חושב על זה אני לא ככ מבין למה הקשבתי להם, כאילו הם לא רצו שאני אתרוצץ אחרי משמרת והכל, אבל אני חושב שאני צריך להתחיל לראות את עצמי כאדם בנפרד להורים, ולהיות פחות תלוי בהם בכל מיני תחומים ובעיקר מחשבתית. זה שהם קנו זו לא סיבה שלא יגיע משהו ממני, ובאמת להתחיל להסתכל על סיטואציות בצורה הזאת - זה שהם עושים X לא אומר שאני צריך גם, כאילו בגיל 24 אני צריך לעשות את שלי ולא לתת להם לכסות אותי. כנל לגבי אירועים משפחתיים, ימי הולדת אחרים וכו'...דברים צריכים להתחיל לבוא ממני יותר.

מה עוד...
סיפור משעשע,
אחרי שהגיעה מישהי סופר חמודה לעבודה, ולא ביקשתי לא שם ולא מספר שלה (ואגב מצאתי חברה שלה בפייסבוק בדרכים לא דרכים והיא סיפרה לי שהיא נשואה עם ילדה. אבל היה שווה לשאול, גם חברה שלה אמרה!) אז הבנתי על בשרי שעדיף במקום להיות אידיוט ולחפש אחר כך באינסטגרם או בפייסבוק, פשוט לשאול/להציע לצאת/לקחת מספר. מקווה שפעם הבאה שתהיה סיטואציה לא אחשוב אלף פעמים לפני שאני עושה צעד ופשוט לעשות.

ובפינתנו הקבועה לגבי האקסית:
אני קצת במצב ריגשי בימים האחרונים. זה גם הגעגועים וכל הסיטואציה אבל אני פשוט במצב רגיש, זה קורה לי אחרי פרידות...שכל דבר קטן עושה לי לפרוץ בדמעות, מה שבדרך כלל לא ממש אני.
אני חושב שהגעתי למסקנה קטנה שאני דיי מחלים כרגע, כאילו חוץ מה"לבנות את עצמי" ולהתרגל ל"לבד" וכו', אני גם מחלים...כל התהליך של הפרידה עם האקסית היה באמת פוגע ופוצע, כל הדברים שהיא סיפרה לי, כואבים במקומות מאוד מאוד עמוקים וקשים...גם הדברים שלא קשורים אלי, דברים שהיא עברה...והגעתי באמת למסקנה שהזמן הזה הוא תהליך של החלמה בנוסף לכל, ואני מקווה שבקרוב אראה את הדברים בנקודה קצת יותר חזקה, ופחות שברירית. לא שזה שברירית בקטע רע, זה חלק מהתמודדות...פשוט אני כן רוצה לעבור את התקופה הזאת, להרגיש יותר טוב לגבי דברים, אולי שהדברים יכאבו קצת פחות ויגעו קצת פחות במקומות רגישים.
אני נורא כועס עליה, נורא מאוכזב, נורא חושב שמגיע לי יותר...היום בפעם הראשונה חשבתי על זה, שאולי ביום מן הימים קצת אצא מהאגו שלי (שכרגע אני מניח שזה אגו יחסית בריא) ואכתוב לה, למרות שנפגעתי, ואולי עוד יהיה לזה צ'אנס.
מאז הפרידה הפסקתי לדבר על זה ככה, בצורה של "ניתן עוד צ'אנס" ואולי יהיה עוד נסיון, אני חושב שזה נותן תקוות ללא בסיס...אבל, אני נורא מפחד לפספס דברים בגלל אגו. ודווקא הדבר הזה של לבוא ולהגיד שכן, אני פגוע, אבל אולי זה לא ימנע ממני לשלוח הודעה ולראות האם יש מקום למשהו נוסף, הזדמנות נוספת בחיים אחד של השניה, כי בסופו של דבר גם היא פגועה...ואולי היא כן תרצה שוב, מי יודע? אולי אני ארצה שוב, אולי אני אהיה מוכן לשוב...בכל מקרה זה כנראה יקרה באמת אחרי שאני אחלים, כי להגיע ולקבל "לא" כשהמצב ככה שברירי כנראה יזיק לי ולא יהיה איזשהו תהליך בריא עבורי.
אני באמת נפגעתי ממנה ואני באמת חושב שמגיע לי יותר, יכול להיות שעוד חודש-חודשיים אני כבר לא אחשוב על זה בצורה כזאת והיא לא תעניין אותי ובכלל תהיה מישהי חדשה. אבל אולי גם בעתיד כשדברים ירגישו טוב יותר, ובאמת אני אחלים ממה שקרה, אולי שווה לשאול האם יש מצב להזדמנות נוספת, האם הספק הזה הוא לא רק אצלי, באמת לשים רגע בצד את זה שנפגעתי, כמובן בשיא הזהירות ולדאוג עד כמה שאפשר שזה לא יקרה שוב ובאמת לדבר על מה שקרה, אבל לפחות לדעת שזו לא סיטואציה ששני הצדדים לא מדברים כי אגו ו"מגיע לנו יותר" ודברים דומים...

זהו להיום,
לילה טוב וחג שמח חברים ♥
0 תגובות
סתם הימים האחרונים
16/12/2019 23:55
JustMe
היי :)
אפילו כתבתי ביומן שאני צריך לכתוב פוסט. זה כמה אני משתדל.
טוב קצת מהימים האחרונים:

אני ואבא סוף סוף מצאנו זמן לשבת ביחד ולקנות כרטיסים לרומא. בהתחלה בחרנו שעות שיהיו נוחות לנו, והמחירים ממש קפצו. ואז פשוט הוספנו יום ובחרנו בחברת תעופה זולה יותר, אז יצא שהוספנו יום לטיול והמחיר הכולל ירד, שזה מדהים חחח
אז יש לנו ארבעה ימים מלאים, והולך להיות מדהים, אני מתכנן לנו המון המון דברים ובאמת להספיק לראות שם הרבה. ככה שעד הטיסה באמת יש לי לקרוא עוד ולתכנן לנו ממש מסלולים. מחכה לזה.

הימים האחרונים, אם הייתי צריך לתאר אותם, הייתי פשוט אומר שהם עוברים. לא עוברים טוב ולא עוברים רע, פשוט עוברים. עבר...חודש וחצי מאז הפרידה, ואני מתגעגע מאוד, להכל..חשבתי לפרט פה אבל זה רק יגרום לי להתגעגע יותר.
במשך היום זה משתנה מ-"אני מתגעגע והיא האחת" ל-"על הזין שלי בתכלס אני בן 24 תנו לי לחגוג" משהו כמו 4 פעמים ככה ביום.
ידידה טובה אמרה לי לא לשלוח הודעה רק בשביל לשים פלסטר על הפצעים, שזה מאוד נכון...ואני מאוד מתפתה לשלוח הודעה.
מצד שני, ברגע שכבר יש את המחשבות של באמת מגיע לי יותר, עם הזמן עם מקבלות בסיס ומתחזקות, שזה רק גורם לי לחשוב שבאמת אם אשלח הודעה עכשיו זה בשביל לשים פלסטר ולא משהו מבוסס שכדאי לעשות. כנראה שהגעגועים פשוט מדברים בעד עצמם.
אני משתדל באמת לגרום לעצמי להאמין שהזמן הזה לבד חשוב, וזה זמן טוב לבסס את עצמי, להפסיק להגיע לשיחות/קשרים עם אנשים בחוסר ביטחון, באמת לבנות ביטחון עצמי, להתחיל להסתכל על אנשים מגובה העיניים ולא מלמטה. ולבנות את עצמי בעיקר.

ובנושאים קצת פחות מדכאים:

שיעורי הנהיגה הולכים לי טוב, כבר שמונה שיעורים.
העבודה סבבה לגמרי, אני נהנה ממש לעבוד בתל אביב. אני אמנם מאוד נהנה מזה שהמשרה חלקית ויש לי מלא זמן פנוי, אבל יש כרגע דיבורים על טיול רציני וקצת בעיה לחסוך ככה. כרגע עדכנתי את הקורות חיים, שלחתי קצת לכל מיני משרות אבל עושה רושם שאני קודם כל צריך לחשוב על כיוון מסויים, להמשיך אולי את הקורס שאני לוקח בבית, כדי באמת להכנס למשרה שאני בטוח בה ולא "יאללה ננסה" כזה.

אני חושב שברמה האישית, אחד הדברים שהכי מפריעים לי כרגע הוא תחושות של פספוס, וזה מלווה אותי בכל מיני מקומות. אני חושב שבזמן האחרון אני באמת מנסה לעבוד על זה, לנסות להיות ספונטני יותר. השבוע למשל היה משהו בתל אביב אחרי העבודה ואשכרה אני וחבר ירדנו מהאוטובוס הביתה כדי ללכת לשם, ונהניתי בטירוף...זה פשוט שווה את זה, באמת בשבילי כדי להנות וגם כדי להשתיק את התחושה הזאת של "מה אם". אז זה משהו ששמתי לעצמי כמטרה כרגע, ללכת ולנסות ולגשת ולא להרגיש שיכלתי ולא עשיתי. פשוט חבל שאני אסתכל על זה עוד 10 שנים ואגיד "וואלה לא עשיתי מספיק".

אני מלמד את עצמי פסנתר בבית. שזה מגניב, תמיד רציתי...יש לי איזה אורגן בן 35 שמזייף אבל עושה את העובדה. ונראה לי שאחרי שהחיוב של הטיסה ירד אני אתחיל לברר איפה אני קונה חדש, משוכלל כזה שבאמת יהיה לי יותר כיף לנגן בו.

אני חושב שברגע שהתקופה והמועקה תעבור, ואני אתחיל קצת יותר להנות מהזמן שלי ולהבין שעכשיו זה חופש ואני יכול לעשות מה שאני רוצה, במקום להסתכל על מה שחסר לי, יהיה לי הרבה יותר טוב...וברור לי שזה תהליך, ואני לגמרי עובד על זה :)

0 תגובות
דף חדש :)
11/12/2019 00:20
JustMe
אז כחלק מכל התהליך שלי עם עצמי, והתקופה שאני עובר,
מרגיש לי נכון וחשוב להמשיך לכתוב, למרות שישרא נסגר
אז לא אפרט יותר מדי כי לילה כבר ומחר עבודה
אבל בהחלט שמתי לעצמי כמטרה לכתוב יותר :)
0 תגובות