מתישהו אזכור באמת לעצב כאן שיראה יותר נורמלי
האמת שאין לי המון המון מה לכתוב, אבל רשמתי לעצמי שאעדכן אז הנה
היום בעבודה הרגיש לי טיפונת ארוך, יש קצת דברים שמתחילים להעיק עלי שם, כמו היחס של המנהלים, אבל בעיקרון המקום והמיקום דיי שווים את זה, גם כרגע יש לי באמת את החופש ללמוד את הקורסים שאני רוצה בבית, וללמוד נהיגה, כי בכל זאת משרה חלקית.
לאחי יש היום יום הולדת וממש תכננתי אחרי העבודה לקפוץ לקנות לו משהו, וההורים שלי כתבו לי במהלך המשמרת שהם קנו לו משהו ואין צורך שאני אקנה, ואיכשהו בסוף המשמרת התקשרתי והם באמת אמרו לי לחזור הביתה ושאין צורך, ועכשיו שאני חושב על זה אני לא ככ מבין למה הקשבתי להם, כאילו הם לא רצו שאני אתרוצץ אחרי משמרת והכל, אבל אני חושב שאני צריך להתחיל לראות את עצמי כאדם בנפרד להורים, ולהיות פחות תלוי בהם בכל מיני תחומים ובעיקר מחשבתית. זה שהם קנו זו לא סיבה שלא יגיע משהו ממני, ובאמת להתחיל להסתכל על סיטואציות בצורה הזאת - זה שהם עושים X לא אומר שאני צריך גם, כאילו בגיל 24 אני צריך לעשות את שלי ולא לתת להם לכסות אותי. כנל לגבי אירועים משפחתיים, ימי הולדת אחרים וכו'...דברים צריכים להתחיל לבוא ממני יותר.
מה עוד...
סיפור משעשע,
אחרי שהגיעה מישהי סופר חמודה לעבודה, ולא ביקשתי לא שם ולא מספר שלה (ואגב מצאתי חברה שלה בפייסבוק בדרכים לא דרכים והיא סיפרה לי שהיא נשואה עם ילדה. אבל היה שווה לשאול, גם חברה שלה אמרה!) אז הבנתי על בשרי שעדיף במקום להיות אידיוט ולחפש אחר כך באינסטגרם או בפייסבוק, פשוט לשאול/להציע לצאת/לקחת מספר. מקווה שפעם הבאה שתהיה סיטואציה לא אחשוב אלף פעמים לפני שאני עושה צעד ופשוט לעשות.
ובפינתנו הקבועה לגבי האקסית:
אני קצת במצב ריגשי בימים האחרונים. זה גם הגעגועים וכל הסיטואציה אבל אני פשוט במצב רגיש, זה קורה לי אחרי פרידות...שכל דבר קטן עושה לי לפרוץ בדמעות, מה שבדרך כלל לא ממש אני.
אני חושב שהגעתי למסקנה קטנה שאני דיי מחלים כרגע, כאילו חוץ מה"לבנות את עצמי" ולהתרגל ל"לבד" וכו', אני גם מחלים...כל התהליך של הפרידה עם האקסית היה באמת פוגע ופוצע, כל הדברים שהיא סיפרה לי, כואבים במקומות מאוד מאוד עמוקים וקשים...גם הדברים שלא קשורים אלי, דברים שהיא עברה...והגעתי באמת למסקנה שהזמן הזה הוא תהליך של החלמה בנוסף לכל, ואני מקווה שבקרוב אראה את הדברים בנקודה קצת יותר חזקה, ופחות שברירית. לא שזה שברירית בקטע רע, זה חלק מהתמודדות...פשוט אני כן רוצה לעבור את התקופה הזאת, להרגיש יותר טוב לגבי דברים, אולי שהדברים יכאבו קצת פחות ויגעו קצת פחות במקומות רגישים.
אני נורא כועס עליה, נורא מאוכזב, נורא חושב שמגיע לי יותר...היום בפעם הראשונה חשבתי על זה, שאולי ביום מן הימים קצת אצא מהאגו שלי (שכרגע אני מניח שזה אגו יחסית בריא) ואכתוב לה, למרות שנפגעתי, ואולי עוד יהיה לזה צ'אנס.
מאז הפרידה הפסקתי לדבר על זה ככה, בצורה של "ניתן עוד צ'אנס" ואולי יהיה עוד נסיון, אני חושב שזה נותן תקוות ללא בסיס...אבל, אני נורא מפחד לפספס דברים בגלל אגו. ודווקא הדבר הזה של לבוא ולהגיד שכן, אני פגוע, אבל אולי זה לא ימנע ממני לשלוח הודעה ולראות האם יש מקום למשהו נוסף, הזדמנות נוספת בחיים אחד של השניה, כי בסופו של דבר גם היא פגועה...ואולי היא כן תרצה שוב, מי יודע? אולי אני ארצה שוב, אולי אני אהיה מוכן לשוב...בכל מקרה זה כנראה יקרה באמת אחרי שאני אחלים, כי להגיע ולקבל "לא" כשהמצב ככה שברירי כנראה יזיק לי ולא יהיה איזשהו תהליך בריא עבורי.
אני באמת נפגעתי ממנה ואני באמת חושב שמגיע לי יותר, יכול להיות שעוד חודש-חודשיים אני כבר לא אחשוב על זה בצורה כזאת והיא לא תעניין אותי ובכלל תהיה מישהי חדשה. אבל אולי גם בעתיד כשדברים ירגישו טוב יותר, ובאמת אני אחלים ממה שקרה, אולי שווה לשאול האם יש מצב להזדמנות נוספת, האם הספק הזה הוא לא רק אצלי, באמת לשים רגע בצד את זה שנפגעתי, כמובן בשיא הזהירות ולדאוג עד כמה שאפשר שזה לא יקרה שוב ובאמת לדבר על מה שקרה, אבל לפחות לדעת שזו לא סיטואציה ששני הצדדים לא מדברים כי אגו ו"מגיע לנו יותר" ודברים דומים...
זהו להיום,
לילה טוב וחג שמח חברים ♥
;){kind=link}